top of page
חיפוש

#סינדרלה מתחילה להזדקן

 לילי ואני מחכות באוטו שייצא מהרופאה.



 

בראש השנה של גיל 39 נראה היה שהחיים לא יכולים להיות גרועים יותר, למרות הפחד שלי מסוג כזה של מחשבה שאחריו בדרך כלל באים החיים ומוכיחים שהם דווקא יכולים בהחלט להיות גרועים הרבה יותר. הגבר שהתאהבתי בו בגיל עשרים ישב מולי חסר אונים, אותו אריה שכל חייו האמין בעצמו עד כדי יוהרה הרגיש כאילו רוקנו ממנו את שארית הכוחות, והמרוקנת הייתי אני. העתיד נראה מבטיח רק רעות, הזמן עבד נגדי, והנטייה הטבעית שלי לדכדוך ורפיון נשאה ראשה המכוער והשתלטה על כולי, למרות הסוד שנפנפו בו כולם, זה שטוען שאם רק תזמן אליך את כל הטוב שבעולם, באמונה שלמה, הטוב יגיע. ובי לא נשארה כבר אמונה.  ענן של ערפל מילא אותי, הרגשתי אותו עד מאחורי השיניים והאוזניים. הסתכלתי קדימה וראיתי זמרת לשעבר, הבטחה מבוזבזת, הופכת לאישה קשת יום שתגור בעתיד הלא רחוק כל כך אצל אמא שלה, ותברח ממבטיה כדי לא להתמודד עם תחושת הכישלון המוצדקת. כל כך רחוק מהחלומות שהתחלתי להעיז לחלום לפני תשע עשרה שנים. תחושת הפיכחון האיומה והארורה הזאת שאחזה בי עשתה לי רע אבל כבר לא יכולתי להדחיק. אין מספיק חגיגת בעולם כדי להדחיק יותר. יפה לשעבר, הבטחה לשעבר, יושבת מול המחשב ולא מבינה איך יכול להיות פער כל כך גדול בין מה שיש לי להציע לעולם לבין הפינה העלובה שנדחקתי אליה.

 

בדרך אל האורטופד ליוו אותי המחשבות, אבל הטורדנית ביותר הייתה זו שבה שאלתי את עצמי אם סגרתי את האש. "רציתי לשאול את הרופא שהפנה אותך אם זאת טל גורדון מהטלוויזיה" אמרה לי הפקידה של האורטופד במאור פנים שהסגיר את העובדה שזיהתה. עדיין נשאר לי נכס הזיהוי, לא לזמן רב אם לא יצוץ בקרוב משהו חדש שילבה אותו. נכס שהקהה קצת את העליבות שבחיים כמעט ללא כסף וכל הטוב שבא בעקבותיו. גם הזיהוי הזה יהפוך מן הסתם ללשעבר בקרוב, והנה אני כמו אבא שלי, האיש שרציתי ללכת הכי רחוק ממנו שאפשר, הדמות שאני הכי בזה לה. יצאתי מהאורטופד, הלכתי לפיצוציה וקניתי חגיגת במאה חמישים שקלים האחרונים שלי.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


להירשם, לשאול, בקיצור - צרו קשר
  • Facebook
  • YouTube
  • Spotify
  • Instagram
כל הזכויות שמורות לטל גורדון 2018
bottom of page