היום לפני 25 שנים נפתח שבוע של הלם. כל האמנים שאני מכירה התייצבו בכל אולפני הטלוויזיה וביקשו לתרום את הרגש שהתעורר בהם מול הדבר הבלתי אפשרי הזה שקרה בכיכר שנקראה אז כיכר מלכי ישראל.
גם אני הייתי שם, מחכה שעות על גבי שעות עם אמנים נוספים שיגיע תורי לשיר ולדבר.
את ענבל פרלמוטר הכרתי, באופן טבעי, דרך שנות התשעים. אבל באותו מסדרון שבו חיכינו היה לנו מספיק זמן להיכנס לשיחה אמיתית שבה היא סיפרה לי שהיא חולמת על הרכב בנות שהמטרה המקורית שלו היא שכל אחת מאתנו תתאמן על כלי שהיא רוצה להשתפר בו.
ככה נולדו 'המזדיינות'. שם שענבל התעקשה עליו. בזמן אמת אני מודה שלא התעלפתי על השם, אבל היום אני שמחה עליו.
אני התאמנתי בגיטרה, ענבל הייתה על הבס, איגי וקסמן בתופים ואסי לוי שחררה את כל התת מודע שלה על המיקרופון.
ארבע קלטות נוצרו מזה. אני לקחתי אותן אליי כדי לשמור עליהן, ואני לא מעזה לבדוק בבוידמים של החיים שלי אם הן אכן שם כי ככה יש עדיין סיכוי שהן קיימות.
אני יודעת שאיפה שהוא יש לי גם את התמונות של אסי ואיגי, אבל אם אני אחכה עד שאמצא אותן אני בחיים לא אצליח להעלות את הפוסט הזה ברביעי בנובמבר.
Comments